רק שלוש שעות נסיעה בכרכרה הפרידו בין מקום מגוריו של דניאל דוד פאלמר למקום מרפאתו של אנדרו סטיל ואף על פי כן דרכיהם לא הצטלבו אלא לאחר עשורי שנים, כשניהלו מאבקים תחיקתיים ואקדמיים על אוכלוסיית הבוגרים והסטודנטים לעתיד.
עקב היותן גישות חדשות יחסית לבריאות הציבור, גישות שהתריסו נגד דרכה ונגד שיטותיה של הרפואה האורתודוכסית, נוצרה תחרות מקצועית וסוציולוגית סמויה בין שתי הגישות הפילוסופיות ומערכות החינוך הנפרדות. שנים רבות לאחר מכן תיהפך התחרות לאכזרית, גלויה ופוליטית. בארצות-הברית תיכנע האוסטיאופתיה ותפחת עקב אחוזי הביקוש הנמוכים ללמידה, עיסוק וטיפול אוסטיאופתי, ותיכנע למלחמה השקטה של הרפואה האורתודוכסית בחקיקה וברישוי האוסטיאופתיה. מנגד, היא תיכנע להצלחת הדוקטורים לכירופרקטיקה והביקוש הרב לכירופרקטיקה.
מהפכה שקטה זו תהפוך את בתי הספר לאוסטיאופתיה לבתי ספר לרפואה כללית תוך כדי זניחת הפילוסופיה הטבעית אך שמירה על מספר מועט של טכניקות טיפול ידניות בכל זאת כדי לשמור על תואר רופא אוסטיאופת. באירופה בכלל, לעומת זאת, ובמיוחד בבלגיה, באנגליה ובצרפת, המשיכה לפרוח האוסטיאופתיה כהמשך ישיר של מקצוע מכווני העצמות ולכן, שלא כמו בארצות-הברית, היא נלמדה ועדיין נלמדת ברמת לימודי תואר ראשון, הנמשכים ארבע שנים לבוגר באוסטיאופתיה בהשוואה ללימודי הכירופרקטיקה לתואר דוקטור הנמשכים שבע שנים. בשנים האחרונות, גדל מספר הכירופרקטורים באירופה, אשר למדו בארצות-הברית ובאוסטרליה וחזרו למדינות מולדתם. בשל חשיפת התחום לציבור יותר ויותר ובשל הדרישה למקצוע, נפתחו עד היום כשישה בתי ספר גבוהים לכירופרקטיקה והושלמה רוב רובה של החקיקה הכירופרקטית בכלל מדינות מערב אירופה.
דניאל דוד פאלמר, תחילת המאה ה- 20 .דניאל דוד פאלמר, מייסד מקצוע הכירופרקטיקה, היה בשנות החמישים לחייו ובעל ניסיון חיים רב ביותר כאשר החל לחקור
ולפתח את מקצוע הכירופרקטיקה. בגיל צעיר, כאשר החל להילחם באבטלה הגואה בעיר הולדתו פורט פרי, קנדה, עקב הצפתה בעריקים שברחו ממלחמת האזרחים של אמריקה, נאלץ להגר בעצמו לארצות-הברית כדי לחפש עבודה. הוא החל את דרכו כחוואי מגדל דבורים וכוורן בעיירה ניו-בוסטון, אילינוייס. הודות להיותו חרוץ ומסור הצליח בעבודתו מאוד, אבל מצער על מותה הפתאומי של אשתו הראשונה מכר הכול ונדד לעיירה וואט צ'יר, איווה, שם החל לעבוד כמוכר דגים. במהלך עבודתו הכיר את אשתו השנייה, שהייתה מלקוחות החנות. לאחר חתונתם, היא שיכנעה אותו לזנוח את מכירת הדגים ולעבור ולנהל חנות כל-בו מקומית. עבודה זו גזלה ממנו זמן משפחה יקר, ובשל שעות היעדרותו מביתו וממשפחתו נהייתה אשתו דיכאונית והתמכרה לטיפה המרה. לאחר לידת שתי בנותיהם ובנם, החלה לחלות ומצבה הבריאותי התדרדר מהר.הבן, בארטלט ג'ושוע (BJ) פאלמר, היה בן פחות משנתיים כאשר פרץ ריב גדול בין בני הזוג, אחד מני רבים, סביב התמכרותה לוויסקי. באחד מהתקפי הזעם על אשתו, שעדיין הניקה את ילדם הפעוט אך גם הייתה שיכורה רוב הזמן, רוקן פאלמר כוס של ויסקי לתוך גרונו של הפעוט בנסותו להשפיע על אשתו להפסיק לשתות. לימים, בבגרותו, ימשיך בארטלט הבן את דרכו המקצועית של אביו.
מותה של אשתו השנייה עקב התמכרותה לשתייה גרם לו לארוז את ביתו ועם שלושת ילדיו נדד שוב, והפעם אל העיירה לאטס, איווה. מכיוון שהיה בעל משפחה והורה יחיד החייב לפרנס את ילדיו אך גם לדאוג לגידולם, השיג עבודה כמורה בבית הספר של ילדיו ובמקביל עסק כהכנסה נוספת בפרנולוגיה, מדע מקובל באותם הימים לייעוץ וקביעת אופיו של האדם על פי צורת גולגולתו. בעבודת ייעוץ זו הסתובב בקהילות רבות, הרצה וייעץ, וכאן נחשף לראשונה לתחום הבריאות הטיפולית. הוא נפגש עם פאול קאסטר, מרפא במגנטים בעל שם בינלאומי. קאסטר הסביר לפאלמר את אופן עבודתו עם המטופלים – משפשף מעל וחובט את גבם ברצועות מגנט לריפוי חוליים שונים. כדי להוכיח את הצלחותיו בפני מטופלים חדשים וסתם ספקנים, תלה קאסטר אמצעי עזר רפואיים כגון מקלות הליכה, קביים וחגורות גב אשר מטופליו שהבריאו השאירו במרפאתו. הביקור של פאלמר במרפאתו של קאסטר העלה בו זיכרון ילדות של אִמו החוזרת ואומרת לו: "יש לך קסם בידיך". סקרנותו של פאלמר גברה והוא החליט לבקש מקאסטר ללמדו את תורת הריפוי המגנטי. ימים ולילות השקיע בקריאת הספרות המקצועית שסיפק לו קאסטר, והתמקצע מאוד. הוא ניסה לפתוח מרפאה משלו אך התחרות המסחרית מול המורה שלו בעל השם הבינלאומי גרמו לו לנדוד פעם נוספת, הפעם לעיר דאוונפורט, איווה, העיר שלימים יקום בה בית הספר הראשון לכירופרקטיקה.
שלא כמורהו קאסטר, היה בפאלמר יצר חדשנות ויצירתיות בגישתו לבריאות האדם. בניגוד לקאסטר, אשר עיסה את כל גוף המטופל בידיו הממוגנטות, התמקד פאלמר רק באיבר החולה בעוד המטופל שוכב על גבו. פאלמר נהג להניח את כפות ידיו מעל ומתחת לאותו איבר חולה למשך חמש-עשרה דקות, ובהן איפשר לכוחו המגנטי לעבור מידיו אל איבר המטופל. האין זאת תזכורת לטיפולי שיטות הרייקי של היום?
ניסיונו ושמו המקצועי החלו להתרחב ותחושת הביטחון במקצועו התחזקה בו יותר ויותר, עד אשר החל לשאול את עצמו שאלות נוקבות לגבי בריאות הבריות והסביבה: למה רק איבר אחד חולה ושאר הגוף בריא? למה אותו איבר היה חלש יותר? האם אותו איבר קיבל פחות המרצה עצבית? ואם כן, מהי הסיבה לירידה בתשדורת העצבית ומה אחראי לה?
הוא הגיע למסקנה כי הירידה בתשדורת העצבית נגרמת בשל תזוזה והיתפסות החוליות השונות כאשר הן יוצאות ממקומן הטבעי והישר. החוליות שזזו ממקומן לוחצות על העצבים העוברים ביניהן, חלה ירידה בתפקוד האיבר ונוצרת בו מחלה. לימים יכנה פאלמר את התופעה בשם הלטיני "סאבלוקסציה", אשר פירושה "פחות מהתנועה הנכונה", של חוליות עמוד השדרה. הוא גם יכנה מצב של טרום מחלה (Dis-ease) כאשר ימצא סאבלוקסציות בחוליות עמוד השדרה אך עדיין ללא מחלה (Disease).
שמו המקצועי ומומחיותו של דניאל דוד פאלמר בתחום הריפוי המגנטי נפוצו ברחבי איווה ואילינוי, והוא עבר לעבוד בבית משרדים פוטנאם בעיר דאוונפורט, איווה, ארצות-הברית.
את משנתו הטיפולית ביסס דניאל דוד פאלמר על אמרותיהם של תומאס אדיסון והיפוקרטס.
תומאס אדיסון, בן זמנו של פאלמר, קבע את האמרה:
"הרופא של העתיד יימנע מלתת תרופה אך יעניין ויחנך את מטופליו לשמירה על גופם,
על מבנה ותפקוד השלד, על תזונתם והטמעת הידע על הסיבות למחלות ודרכי מניעתן".
היפוקרטס, אשר חי ביוון 400 שנה לפני-הספירה, תבע כבר אז את האמרה, שעם הזמן נהייתה למרכזית ביותר בפילוסופית מקצוע הכירופרקטיקה: "חפש היטב בעמוד השדרה מכיוון ששם נמצא שורש המחלה". 
ב-18 בספטמבר 1895, נכנס שרת הניקיון בבניין פוטנאם, מר הארווי לילארד, למשרדו של פאלמר כדי לנקותו. בשל דאגתו לאנשים החולים והסובלים ובשל סקרנותו בכל הקשור להתפתחות המחלות ובריאות האדם, ביקש פאלמר מלילארד לשטוח בפניו את בעיותיו הרפואיות. הארווי לילארד מתואר בספרות של אז כ"כבד שמיעה אשר התקשה לשמוע שעטות סוסים ושקשוק חישוקי כרכרות סוסים ממרחק של עשרים מטרים".
לילארד ישב מול פאלמר במבט בוהה וקרא במדויק את שפתיו הנעות של פאלמר. כך יצר לילארד תקשורת עם הסביבה. פאלמר שאל אותו לפשר ליקוי שמיעתו והיכן הרגיש בה לראשונה. לילארד השיב באטיות כי כושר שמיעתו נפגע לפני שבע-עשרה שנים – כאשר רכן עם גופו וצווארו לפנים כדי לבצע פעולה כלשהי, תוך כדי כפיפה שמע צליל פיקוק בגבו העליון ומיד אחר-כך הופיעה בליטה בגבו.
לילארד המשיך ותיאר לפאלמר איך עקב הירידה באיכות השמיעה פנה למגוון רחב של רופאים ומטפלים, אך ללא הצלחה. הדבר היחיד שנאמר לו באותן הבדיקות היה שהוא, לילארד, נולד עם הבליטה בגבו.
פאלמר הניח כי ייתכן קשר סיבתי בין כפיפת הצוואר, שמיעת הפיקוק והופעת הבליטה בגבו העליון של לילארד ובין הליקוי בתפקוד עמוד השדרה והירידה בשמיעתו של לילארד. לכן ביקש מלילארד רשות לבודקו. כאשר מישש את צווארו, עורפו וגבו העליון של לילארד, הוא הניע אותם לצדדים ובסיומה של הבדיקה ביקש את רשותו של לילארד לבצע טיפול ידני בלחיצה מיוחדת. לילארד הסכים והתבקש לשכב על בטנו על הרצפה. פאלמר רכן מעליו וביצע לחיצות מהירות על הבליטה. הוא ביקש מלילארד לחזור למרפאתו בכל יום על מנת להמשיך את הטיפול. ביום השלישי, לאחר הטיפול, זינק פתאום לילארד מהרצפה אחוז תזזית וצעק: "אני יכול לשמוע, אני יכול לשמוע דוקטור, אני שומע." לילארד שמע למעשה את שעטות הסוסים גוררי הכרכרות ברחוב מרוצף האבנים אשר עבר ארבע קומות מתחת למקום עבודתו.
החשיבה הפיזיולוגית-אנטומית והמעשית לטפל טיפול ידני ובסיסי בבעיית הבליטה בעמוד השדרה באותו יום, ה- 18 בספטמבר 1895, היא אבן היסוד להתפתחותם של הפילוסופיה, המדעים ואומנויות הטיפול השונות של מקצוע הכירופרקטיקה.
הטיפול הידני בגוף לא היה חדש לדניאל דוד פאלמר. דרך הספרים הרבים שקרא נחשף לסיפורים ולתיאורים על אומנויות טיפול ידניות בנות אלפי שנים מתרבויות רחוקות. הוא אסף אותם אחד לאחד וחיבר אותם זה לזה ומתוכם, לצד ידיעותיו באנטומיה ובפיזיולוגיה, פיתח שיטות טיפול ייחודיות לכירופרקטיקה.
הצלחתו המהירה של פאלמר הביאה אותו להציע את בדיקתו ואת טיפולו לאנשים כבדי שמיעה נוספים. במהלך הטיפול בהם, הבחין כי חוליים נוספים הושפעו מטיפוליו והניח כי הבליטות הן הגורם העיקרי למקרי חולי רבים. וכך, כאשר מצא במטופליו בליטות בצווארם או בגבם, הציע להם פאלמר טיפול ידני. הטיפולים הידניים עזרו למטופלים גם במקרי חולי אחרים, ודניאל דוד פאלמר כינה את טיפולו "הטיפול הידני החדשני".
פאלמר לא הסתפק בממצאיו החדשים והחל לחקור ולחפש בספרי הפיזיולוגיה והאנטומיה את הסיבות לקשר שמצא בין החוליים השונים של מטופליו ובין הבליטות בעמוד השדרה, מבנה החוליות וחוט השדרה המקשר את המוח דרך עמוד השדרה והפתחים הבין-חולייתיים אל האיברים ואל רקמות הגוף.
הוא הניח כי הבליטות שמישש הן חוליות שזזו ממקומן הטבעי ונתקעו. פאלמר המשיך בכיוון מחשבה זו ומצא כי תזוזת החוליות מצרה את המרווחים שבין החוליות ויוצרת לחץ על העצבים היוצאים מעמוד השדרה אל כל האיברים. לחץ זה, סבר פאלמר, הוא הגורם למחלות ולכאבים ולפגיעה בכושר השמיעה של הארווי לילארד. מחשבה זו הובילה אותו למסקנה כי מצב בריאות או חולי בבני-אדם מקורו באיכות התפקוד של מערכות העצבים, שהרי הן משפיעות על תפקוד הגוף; כל ירידה בטונוס העצבי, פירושה מצב של חולי הנגרם מהפרעה מכאנית בשל הבליטות בעמוד השדרה.
סמואל וויד, כומר ומורה ללטינית, היה ממטופליו הראשונים של פאלמר במרפאתו בבית הספר לילדים.
סמואל וויד סבל מכאבי גב המקרינים לרגל. לאחר הטיפולים, שעזרו לו להחלים לגמרי, ביקש פאלמר מוויד למצוא לשיטתו "הטיפול הידני החדשני" שם לטיני מכובד. וויד תירגם את תיאור השיטה לשתי מילים יווניות: כירו אשר משמעותה יד, ופראקטיס אשר משמעותה טיפול או עבודה. בקיצור, כירופרקטיקה.
מרגע זה החל דניאל דוד פאלמר לבנות ולפתח את שיטתו, וזו נודעה בשם שיטת פאלמר המקורית לכירופרקטיקה אשר לימים התפתחה לשיטת קארוור לכירופרקטיקה. הגישות האלה קבעו שיש קשר מכאני ותפקודי בין כלל רקמות הגוף לאיבריו, כולל עמוד השדרה, ולכן דגלו בבדיקת איכות תנועת כל 300 פרקי השלד ו-52 מפרקי חוליות עמוד השדרה בכיוונים השונים. המונח המקצועי בלטינית לבדיקה הוא לוקסציה, והמונח לחוסר או לפגיעה בתנועת הפרקים או המפרקים הוא סאבלוקסציה. לימים, תתווסף עוד מילה, פיקסציה, אשר משמעותה היא תנועה וקשיחות של החוליה. בכל אופן, מכאן יצא לדרך מקצוע הכירופרקטיקה ועיקר עיסוקו.
ויליאם קארוור, עורך דין מקומי שהתעניין אף הוא בתחומי הריפוי, האנטומיה והפיזיולוגיה,
הצטרף לפני סוף המאה התשע-עשרה למרפאתו של פאלמר, תחילה כחוקר ומיד לאחר מכן
כסטודנט הראשון לכירופרקטיקה של דניאל דוד פאלמר.
יחד פיתחו את הכירופרקטיקה לשיטה ולתורת טיפול מרכזית ומקצועית ביותר, הידועה בשם הזרם המשולב, קרי המשלב את המחשבה, את הבדיקה ואת הטיפול באדם כיחידת תנועה אחת הכוללת את עמוד השדרה, האיברים, רקמות החיבור וההנעה הרכות ופרקי הגפיים המשפיעות עליהם. הם אף הקימו בית ספר ראשון לכירופרקטיקה, שהתפתח לאורך המאה שעברה, וכיום יש 17 קולג'ים גבוהים לכירופרקטיקה ברחבי ארצות-הברית ועוד עשרות ברחבי העולם.
בארטלט בנג'מין (בי. ג'יי) פאלמר, בנו הצעיר של פאלמר האב, שהה בשנות בגרותו במרפאה של אביו והיה נוכח לתגליותיהם של פאלמר וקארוור וליצירת התורה הראשונית במקצוע הכירופרקטיקה. בשונה מהם, הוא סבר כי יש לפשט את תהליכי הלימוד ולהפיצם לאוכלוסיות רחבות וכן לפשט גם את הגישות והטכניקות הטיפוליות.
לאחר סיום לימודיו, באחד המחזורים הראשונים, פתח מרפאה עצמאית בעיר שכנה.
בשנת 1906, לאחר שדניאל דוד פאלמר העלה את תשלומי שכר הלימוד בכירופרקטיקה, חלה ירידה בכמות הנרשמים ובית הספר החל לשקוע בחובות. אילוצים כלכליים הובילו את דניאל דוד פאלמר לפרוש מעבודתו בבית הספר לכירופרקטיקה, והוא קרא בדחיפות לבי. ג'יי. בנו להתייצב מחדש בבית הספר פאלמר ולקבל עליו את ניהולו האקדמי והכלכלי.
עקב החובות שנצברו, החל בי. ג'יי. לבצע רפורמות במערכת הלימודים ובדרישות האקדמאיות לתקופה של חצי שנה בלבד, וכדי להגביר את החשיפה ואת הביקוש למקצוע הוריד באותו הזמן את שכר הלימוד. מנגד, עמד חזונו של בי. ג'יי. להפיץ את הכירופרקטיקה כמקצוע המתמקד בבדיקת עמוד השדרה בלבד ללא שיטת קארוור.
בי. ג'יי. דגל באיזון (Adjustment) מינימאלי של מפרקי החוליות התקועים, אשר נודעו עוד מימי אביו כסאבלוקסציות. הוא גם מיסחר את המקצוע והפיץ בתחכום שיווקי את השם כירופרקטיקה על אריזות מוצרים ופרסומים אחרים.
במהלך השנים הוא פיתח מכשיר חשמלי בסיסי לבדיקת הפרשי שדה מגנטי בין שני צדי עמוד השדרה. את המכשיר, שנקרא נרווסקופ (Nervoscope), מניחים מעל אזור של חוליה תפוסה, והוא מראה על שינוי קוטביות בדיוק רב. כיום, המכשירים האלה השתפרו מאוד והם מודדים הולכה חשמלית על גבי העור מעל חוליות עמוד השדרה (surface Electro-Mayo-Gram) בתצוגה ממוחשבת.
בשל מזגו הסוער, שדמה לאביו, ולצד רצונו לפשט ולקצר את תהליכי הבדיקה והטיפול הכירופרקטיים, ניסה לפתח שיטות טיפול קצרות זמן במחשבה של עלות ותועלת. לפיכך פיתח בי. ג'יי. תיאוריה דוגמטית ופרגמאטית אשר גרסה כי מעצם ריבוי העצבים היוצאים מהמוח דרך החוליה הראשונה C1, האטלס, הרי כל פגיעה בתפקודה של C1 תגרום בהכרח פגיעה ברוב איברי הגוף.
בי. ג'יי. החל ללמד את הגישה הייחודית לו, הבודקת ומטפלת בחוליית האטלס בלבד. הגישה נקראה "הכול באחד" ((Hole-In-One = HIO ונבעה מאמונתו של בי. ג'יי. כי אפשר לטפל ולאזן את הגוף כולו דרך איזון חוליית האטלס לבדה. מבנה חוליית האטלס הוא טבעת גרמית אשר במרכזה חור גדול שדרכו עובר חוט השדרה מהמוח אל עמוד השדרה ואל הגוף כולו.
הטיפול בטכניקה הכירופרקטית "הכול באחד" לחוליה C1 בתחילת המאה שעברה 
כיום, בהסתמך על הידע והניסיון שנצברו, "הכול באחד" אינה נכונה מדעית. יותר מעשרים וחמש שיטות טיפול אחרות פותחו, ומעטים משתמשים רק בה היום.
דניאל דוד פאלמר לא אהב את דרכו החדשנית, הפשטנית והממוסחרת של בנו בהפצת הידע והמקצוע, ופרש כדי להקים עם וילארד קארוור יחד בית ספר נוסף באוקלהומה סיטי, אוקלהומה. לאחר מותו של דניאל דוד פאלמר וביסוס מעמדו המקצועי והפוליטי של בנו, בנימין. ג'יי פאלמר, המשיך בית הספר בדאוונפורט, איווה, בניהולו ובהשראתו של בי. ג'יי., והתפתח לקולג' לכירופרקטיקה על-שם פאלמר. המוסד האחר התפתח אף הוא לקולג' לכירופרקטיקה ונקרא על-שם קארוור.
לימים, התפתחו בארצות-הברית שתי אסכולות כירופרקטיות. שתיהן שונות זו מזו בהגדרת המקצוע ובאפיון שיטות הטיפול הנלמדות ומבוצעות בכל אחת מהן. כמו כן מתבטאת השונות ברמת הלימודים בקולג'ים ובהרכב הארגונים המקצועייים.
הראשונה והגדולה ביותר ממשיכה את אסכולת קארוור ודניאל דוד פאלמר, והיא משויכת לאיגוד הכירופרקטיקה האמריקאי (ACA) ולהתאחדות הכירופרקטית העולמית (WFC). אסכולה זו ידועה כאסכולה המשלבת או אסכולת הכירופרקטורים המשלבים וגם כאסכולה המכאניסטית.
במחצית הראשונה של המאה שעברה נמנו עמה, נוסף על דניאל דוד פאלמר ווילארד קארוור, עוד כירופרקטורים ידועי-שם באמריקה כגון ארל הומווד, צ'ארלס ווטקינס, ג'וזף ג'נסה, וכן כירופרקטורים אשר למדו כירופרקטיקה באמריקה והיגרו לאירופה כגון פרד אילי משווייץ והנרי ג'ילאט מבלגיה, אשר עזרו לעצב את מדעי הכירופרקטיקה ולפתח מחקר מדעי ראשוני. אסכולה זאת דגלה ודוגלת גם היום באופן ראשוני ועקרוני בעיסוק הקליני והטיפולי בכירופרקטיקה בתחומים אשר מוכחים מחקרית וקלינית במחקרים כפולי סמיות הניתנים לשכפול והטמעה על ידי כל דוקטור לכירופרקטיקה. עיסוק זה כולל את בחינת התפקוד המכאני של האדם והשלד השלם על כלל קימוריו, חוליותיו ומפרקיו. הכוונת טכניקות הטיפול היא בליקויי התנועה כגון סאבלוקסציה ופיקסציה בחוליה פרטנית אך גם במכלול קימורי עמוד השדרה, בגידים וברקמות החיבור והשריר. באופן משני תמכה ותומכת אסכולה זאת בשילוב ובמחקר הקליני המדעי של הטכניקות הטיפוליות לשיפור התפקוד העצבי ופעילות איברי הגוף לשיפור הבריאות הטבעית.
הטיפולים כללו אז וכוללים גם היום אמצעי עזר, מכשור ידני ושיקום המשפיעים במיוחד על תפקוד עמוד השדרה ושיפור בריאות הגוף באופן טבעי.
עם האסכולה השנייה, לעומתה, הממשיכה את רוחו ואת דרכו של בי. ג'יי. פאלמר, נמנו כירופרקטורים אמריקאים ידועי-שם כגון ראלף סטפנסון וויליאם הארפר ואחרים, אשר עזרו לשמר את הגרעין הרעיוני הפילוסופי של הכירופרקטיקה אל מול ההתעצמות של הפילוסופיה הרפואית האורתודוכסית ודעיכתה של הפילוסופיה האוסטיאופתית עקב כך. אסכולה זו דגלה, ובמידת מה עדיין דוגלת, בראייה הטוטליטארית של הפילוסופיה הוויטאלית, שאיננה זקוקה להוכחות מחקרים כפולי סמיות לאשש או להפריך תיאוריות או טכניקות טיפוליות שפותחו עם השנים. ראייה וגישה פילוסופית מקצועית זו גרסה ועדיין גורסת כי התיאוריות הפילוסופיות הכירופרקטיות הן עובדות גמורות וכי כוח החיים והבריאות תלויים בעיקרם בפגיעה בתפקוד עצבים בודדים היוצאים בין החוליות. לכן הם התרכזו ועדיין מתרכזים בחקר של סאבלוקסציות באותן חוליות עמוד השדרה המשויכות לבריאות איברי גוף מסוימים ולא למכלול הרקמות, השרירים, עמוד השדרה והשלד השלם. לפי גישתם המקצועית, אין צורך להמתין או לבדוק את השפעת הסאבלוקסציות על האיברים הפנימיים במחקרים מדעיים כפולי סמיות, אלא די להישען מחקרית על אוסף דיווחים סובייקטיביים של מטופלים, אשר דווחו במשך השנים על ידי כירופרקטורים ממרפאותיהם הפרטיות, באשר לקשר בין כל חוליה וחוליה לאיבר מסוים.
גישה זו הובילה אותם לפתח שיטות טיפול כירופרקטיות ידניות וממוכשרות קצרות במיוחד לחוליות מסוימות בלבד. אסכולה זו התפצלה לשני ארגונים: הגדול שבהם ידוע כאיגוד הכירופרקטיקה הבינלאומי (ICA), אשר מאוחר יותר, בעקבות דרישות המטופלים והתפתחות טכניקות הבדיקה והטיפול הכירופרקטיות, תמך בשימוש רחב יותר במכשור בטיפולים והאחר, הארגון הכירופרקטי העולמי (WCA), אשר התפצל מקודמו על רקע חילוקי דעות פילוסופיים ויטאליים יותר. הארגון הזה דרש, ועדיין דורש, מאבק בוטה יותר בממסד הרפואי.
שני העשורים הראשונים של תחילת המאה היו שנים קשות למקצוע הכירופרקטיקה, שהתפתח בארצות-הברית והיה עדיין בחיתוליו. מדינת וירג'יניה הייתה המדינה הראשונה שהעבירה בתחומה חקיקה מקצועית עצמאית לכירופרקטיקה בשנים הראשונות של המאה העשרים. בקנדה הסמוכה לדוגמה הושלמה החקיקה רק לאחר מלחמת העולם השנייה. ואולם במדינות שכנות ואחרות ברחבי ארצות-הברית של אז רדפו מושלי מדינות ורופאים אורתודוכסים את הכירופרקטורים שהחלו להתפרסם ולהצליח בטיפול הידני הטבעי המיוחד, בתביעות משפטיות של עיסוק ברפואה שלא על ידי רופא. גם בישראל של סוף שנות השבעים במאה שעברה נרדפו ראשוני הכירופרקטים היהודיים שעלו ארצה מארה"ב על ידי הממסד הרפואי ומשרד הבריאות.
רבים מהכירופרקטורים בארה"ב העדיפו לשבת חצי שנה בבית-הסוהר מאשר לשלם קנס כספי גדול, עד אשר בדיון משפטי מיוחד במהלך 1912 הצליח עורך הדין מטעם הכירופרקטורים לשכנע את בית-המשפט באמריקה כי הכירופרקטיקה היא עיסוק ייחודי שמהותו בדיקה אנליטית של עמוד השדרה כדי לגלות הפרעות תנועה, הפרעות בתפקוד עמוד השדרה ומצבי טרום מחלה (dis-ease) והיא "אינה עוסקת באבחנות" ובטיפולים רפואיים.
פריצת דרך זו עזרה אז משפטית ומקצועית למאות הכירופרקטורים, אשר נרדפו בידי השלטונות, ונמשכה עד השלמתה של החקיקה בכל ארצות-הברית בתחילת שנות השבעים במדינה האחרונה, ניו-יורק (1974) אשר אישרה לכירופרקטים בכלל מדינות הברית להיות נותני שירות בריאותי-רפואי ראשוניים לאחר שיבצעו אבחון ראוי לכל מטופל בתחומי התמחותם. במקביל לחקיקה ולהתבססות המקצוע, נפתחו בהדרגה עוד בתי ספר: שבעה-עשר ברחבי ארצות-הברית, שניים בקנדה, שניים באנגליה, אחד בצרפת, אחד בדנמרק, אחד בהולנד, שניים בספרד, אחד במקסיקו, שניים בברזיל, אחד ביפן, שניים בדרום-אפריקה, אחד במלזיה, אחד בהודו, אחד בניו-זילנד ושלושה באוסטרליה.
משנת 1900 ועד תחילת שנות השבעים של המאה העשרים, התפתחו הקולג'ים לכירופרקטיקה ופיתחו לאורך השנים תוכניות לימודים והכשרה שנמשכו משישה חודשים ועד תוכנית של שנתיים וחצי. ההכשרה העיונית והמקצועית של תוכניות אלה למקצוע הכירופרקטור הייתה חלקית בלבד, וברוב התוכניות לימדו אנטומיה בהיקף מצומצם יחסית, פיזיולוגיה, תורת התנועה והמכאניקה וכן צילומי רנטגן פשוטים לבחינת מנח חוליות עמוד השדרה.
התפתחותו האטית של תחום המחקר הכירופרקטי, ההתנהלות האטית בתהליכי חקיקה ארוכים והימנעות הרשויות מלהגדיר את מעמדו הרשמי והמקצועי של הכירופרקטור באותן השנים, כל אלה עיכבו את התפתחות התחום באותן השנים.
לאחר סיום תהליכי החקיקה הכירופרקטית בכל המדינות בארצות-הברית, בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים, והצורך המשפטי והחוקתי להגדיר את מעמדו המקצועי, האקדמי והחוקי של הכירופרקטור במערכות הבריאות ובאוכלוסיה, נדרשה רפורמה מקיפה בהכשרת הכירופרקטורים.
לפיכך הכריח משרד החינוך הגבוה הפדראלי את הכירופרקטורים להקים גוף חינוכי מפקח ובודק הנקרא
המועצה להשכלה כירופרקטית (CCE). הגוף הזה, מתפקידו להחליט לגבי תחומי הלימוד, נושאי הלימוד והיקפם בכל תחום, רמת ההכשרה והמבחנים ולהיות אחראי לכל אלה. ומתוך כך הוא שיבדוק ויאשר מתן רישיונות הפעלה, הוראה והסמכה לקולג'ים גבוהים לכירופרקטיקה. לרפורמה שבוצעה במערכת הלימוד ובהכשרה הכירופרקטית, הן האקדמית והן המעשית, היו השלכות מרחיקות לכת. הרפורמה הובילה מעבר ממסלול לימודים אקדמי וקליני קצר, שהכשיר לידע רפואי כללי מצומצם אך רחב יחסית בכל הקשור לתפקוד עמוד השדרה המכאני, אל מסלול לימודים ארוך ומעמיק והכשרה מקיפה וחדשה, המתאימים לרמת ידע נדרשת לתואר דוקטור לכירופרקטיקה וגורם רפואי ראשוני.
בשנת 2005 הגיעה ההתפתחות וההכרה האקדמית הכירופרקטית לשיאה העולמי בסיום שני פרויקטים גדולים שערך
הארגון הכירופרקטי העולמי ה-WFC בשיתוף כל בתי הספר לכירופרקטיקה והארגונים האחרים:
ההישג הראשון בארגון הבריאות העולמי, ה-WHO של האו"ם. ארגון זה הכריז על ההכרה הרשמית המחייבת של כל המדינות החברות בארגון האומות המאוחדות במקצוע הכירופרקטיקה, כמקצוע בריאות עצמאי ואקדמאי הדורש הכשרה אקדמאית וקלינית ברמה של דוקטורט ובהיקף של אלפי שעות לימוד והכשרה קלינית ומעשית. הכרה זאת מחייבת את כלל המדינות אשר אין להן עדיין חקיקה כירופרקטית.
ההישג השני היה סיומו של פרויקט בן שלוש שנים אשר בו התכנסו מאות נציגי ארגונים כירופרקטיים של מאות אלפי הכירופרקטורים מכל העולם לדיון, בחינת מחקרי העבר וקביעה דמוקרטית של החזון והגדרת תפקידו העכשווי של הדוקטור לכירופרקטיקה במערכות הבריאות בכל מדינה ומדינה. ההגדרה שהוסכמה על ידי רוב הקולות העצום כנגד מתנגדים בודדים בלבד הייתה: הדוקטור לכירופרקטיקה הוא המומחה לבדיקה וטיפול בבריאות עמוד השדרה.
מה היקף השכלתו האקדמית-מדעית והכירופרקטית מקצועית של הדוקטור לכירופרקטיקה ?
בהשוואה בין מערכי הלימוד וההכשרה של אחד-עשר בתי הספר לכירופרקטיקה בארצות-הברית ועשרים ושלושה בתי הספר לרפואה בארצות-הברית ובישראל נמצאו הנתונים הבאים, אשר מקבילים לנתונים מבתי הספר לרפואה בישראל:
מקצועות לימוד והכשרה לתואר דוקטור לרפואה לכירופרקטיקה
המקצוע המדעי ותחום עיסוק שעות כיתה נדרשות שעות כיתה נדרשות
אנטומיה ———————————– 528 585
פיזיולוגיה ———————————– 326 420
פתולוגיה ———————————– 401 205
כימיה אנאורגאנית, אורגנית וביו-כימיה —- 325 300
ביולוגיה ————————————- 180 196
פיזיקה ————————————— 120 144
בקטריולוגיה, מיקרוביולוגיה ובריאות הציבור 114 130
דיאגנוסטיקה ——————————– 324 420
נוירולוגיה ———————————— 112 320
רנטגן והדמיה ——————————– 148 217
פסיכיאטריה ———————————- 144 65
גניקולוגיה ומיילדות ————————– 198 65
אורטופדיה ———————————– 156 215
סך-כול שעות הכיתה הבסיסיות הנדרשות 3,076 3,287
מקצועות נדרשים נוספים בהכשרה הבסיסית ברפואה:
שנות הלימודים ברפואה מחולקות על פי רוב לשני סמסטרים ולחופשת קיץ ארוכה. במחלקות בית החולים נלמדות ומבוצעות שעות לימוד ותרגול מעשי בפרוצדורות פולשניות, בפרמקולוגיה – תורת התאמת התרופות ושילובן, באימונולוגיה – תורת התאמת החיסונים והרכבם, ובפעולות מקצועיות בהתמחות ספציפית. כמו כן, מחויבת תקופת הכשרה של שלושה חודשים בכל מחלקה בבית חולים (רוטאציות) ובסיומן מבחן רישוי תיאורטי בסיסי בלבד לתואר MD.
התמחויות-על במקצועות הרפואה השונים נערכות בבתי החולים לאורך שנה אחת עד חמש שנים כולל מבחן שלב א' עיוני ושלב ב' מעשי והגשת תזה מקצועית בתחום ההתמחות.
מקצועות נדרשים נוספים בהכשרה הבסיסית בכירופרקטיקה:
רוב שנות הלימוד בכירופרקטיקה מחולקות לשלושה סמסטרים בשנת לימודים. נוסף על נושאי הלימוד המשותפים ללימודי הרפואה נלמדות טכניקות מישוש, טכניקות איזון ידני וממוכשר של רקמות רכות ושרירים, טכניקות איזון ידני וממוכשר של מפרקי חוליות עמוד השדרה ופרקי הגפיים, וכן טכניקות שיקום מגוונות. הלימודים האלה מתקיימים במעבדות מיוחדות ובמרפאות ציבוריות להכשרה כירופרקטית. כמו כן נלמדים עקרונות הביומכאניקה – תורת התנועה – בשילוב הידע שנצבר בלימודי הפיזיקה המורחבים; תורת הקינסיולוגיה – תורת התנועה ותיאום הפעלת השרירים; הרכבי התזונה ותוספי מזון טיפוליים-קליניים כתחום מקביל לתחום הפרמקולוגי הרפואי, וארגונומיה – תורת הפעלת הגוף והיציבה בסביבת העבודה והחיים. בשנות הלימודים האחרונות מתבצעת הכשרה מעשית וקלינית במרפאות הציבוריות בתוך בית הספר לכירופרקטיקה ונוספת לה שנת הכשרה ואימון מקצועי במרפאות כירופרקטיות ציבוריות חיצוניות, בפיקוח. לאורך שלוש שנות הלימוד האחרונות נערכים עוד ארבעה מבחני שלב ארציים, מבחן רישוי מקצועי תיאורטי ומבחן רישוי מעשי לתואר DC המותאם לכל מדינה ומדינה.
עם התפתחות התחום וריבוי הפניות לטיפול בבעיות שונות, לצד הצורך לתת מענה מקצועי-כירופרקטי במקרים שבהם הטיפול הכירופרקטי נתקל בקשיים או במקרים שאבחנתם שנויה במחלוקת, נוצר ביקוש להתמקצעות-על בכירופרקטיקה בתחומי העיסוק השונים שלה. מערך ההכשרה והלימוד האקדמי והקליני של מומחויות העל בכירופרקטיקה הוקם כדי לייעץ לכירופרקטורים, לגורמים רפואיים וממשלתיים ולחברות הביטוח, וכן כדי לשפר ולקדם את רמת הלימוד והמחקר הכירופרקטי. עם הזמן הוקמו מחלקות אקדמיות ללימודי המשך פוסט דוקטורט במספר רב של קולג'ים לכירופרקטיקה לתוארי מומחה בתחומים השונים שהכירופרקטיקה עוסקת בהם. במקביל ללימודי הפוסט דוקטורט מבצעים המתמחים תרגול מעשי במרפאות כירופרקטיות של מומחים. התמחויות העל הקיימות היום בכירופרקטיקה הן כירופרקטיקה רדיולוגית, כירופרקטיקה נוירולוגית, כירופרקטיקה אורטופדית, כירופרקטיקה ביו-מכאנית וקינסיולוגית, כירופרקטיקה בספורט, כירופרקטיקה פדיאטרית (ילדים), כירופרקטיקה תזונתית, חוקרים כירופרקטיים אקדמיים ומחקר אקדמי לתוארי פרופסור בכירופרקטיקה.
ההתמחויות נמשכות בין שנה לשלוש שנים, אם כי רוב ההתמחויות אורכות שלוש שנים, והן כוללות מבחן שלב א' עיוני ומבחן שלב ב' מעשי, והגשת תזה מקצועית בתחום ההתמחות. המבחנים אורכים יומיים, בדומה מאוד למבחן שלב א' בהתמחויות הרפואה. לאחר שעברו את שלב א' העיוני, עליהם להמשיך ולהתמחות עוד כחצי שנה, ולאחריה הם רשאים לגשת למבחני השלב המעשיים, הכוללים בדיקות ואבחונים מעשיים במטופלים, וכן בתכנון וניהול תוכניות טיפול מורכבות במטופלים. מבחנים אלה מקבילים למבחני ההתמחות המעשיים של שלב ב' ברפואה.
מתחילת שנות השמונים הואץ המחקר המדעי הכירופרקטי, ומתחילת שנות התשעים הקצה לראשונה הארגון הלאומי האמריקאי למחקרי בריאות (NIH) תקציבי מחקר של מיליוני דולרים בשנה לקולג'ים לכירופרקטיקה. במקביל החלו לפרוח עוד עשרות קולג'ים ללימודי כירופרקטיקה באירופה, במזרח-הרחוק, בניו-זילנד ובאוסטרליה וגם במקסיקו וברזיל. הכירופרקטיקה הוכרה רשמית כמקצוע טיפולי רשמי ומדעי בתחום פגיעות במקומות עבודה ונפגעי תאונות הדרכים. גם תחום הספורט לא נשאר מאחור, ודוקטורים לכירופרקטיקה החלו לטפל בספורטאים בכל מדינה ומדינה, באולימפיאדות, בשחקני הקבוצות המקצועיות בפוטבול האמריקאי ובליגת הכדורסל הידועה ה-NFL. בתחום המחול, איפשרו להקות הבלט לרקדניהם להיעזר בטיפולים כירופרקטיים, ולמעגל המטופלים הצטרפו גם מי שהכירו והבינו את חשיבותו של הטיפול הכירופרקטי במניעת מחלות ובתחזוקת הגוף.
לנוכח ההתפתחויות האלה ומתוך העובדה כי בכמחצית ממדינות העולם אין עדיין חקיקה כירופרקטית מסודרת, פרסם ארגון הבריאות העולמי (WHO) לראשונה הנחיות לכלל המדינות אשר עדיין לא השלימו חקיקה כירופרקטית. הנחיות אלה פורסמו רשמית בשנת 2005, כ-110 שנים לאחר ייסוד המקצוע, והן קובעות רשמית ולראשונה למשרדי החינוך והבריאות בכל ארץ וארץ את כללי הלימוד, ההכשרה, המעמד המקצועי ותחומי העיסוק לתואר דוקטור ומומחה לכירופרקטיקה בכל העולם.
לישראל הגיעה הכירופרקטיקה בשנת 1975, עם עלייתו ארצה של הכירופרקטור הראשון בישראל דוקטור רוברט סמול מניו-יורק, ומאז המקצוע החל לפרוח, בעיקר בשל אחוזי ההצלחה הטיפוליים והגישה ההוליסטית הטבעית לאדם כמכלול שלם ולא כאל טיפול בתסמין. בתחילת עבודתו נחשף דוקטור סמול לאיבה גלויה מצד הרפואה האורתודוכסית בישראל, אשר לא הכירה לא את המקצוע, לא את מערך הלימודים, לא את התואר ולא את העוסקים בו. עם הגעתם של עוד כירופרקטורים באמצע שנות השמונים, נעשה ניסיון החקיקה הראשון לחוק העיסוק בכירופרקטיקה בישראל. הניסיון, אף על פי שהוגש על ידי שר הבריאות דאז צחי הנגבי, לא צלח, ומאז נעשו עוד שלושה ניסיונות שלא צלחו, והניסיון הרביעי בעזרתם האדיבה של משרד הבריאות וחבר הכנסת ד"ר אריה אלדד הוליד לאחר 3 שנות דיונים וויכוחים את חוק הכירופרקטיקה הישראלי אשר חוקק על ידי כנסת ישראל בתוך חוק מקצועות הבריאות 15 למרץ, 2010.
החוק והחקיקה הואצו לפני 5 שנים עקב ריבוי המתחזים בתחום מצד אחד וריבוי מספר הכירופרקטורים מצד אחר והצורך ברישום רשמי ופיקוח בסיסי. תעודות הכרה ממשלתיות שניתנו בעבר על ידי משרד הבריאות כהכרה רשמית של המדינה במעמד המקצועי של הכירופרקטים הפכו לתעודות רשיון עיסוק במקצוע הכירופרקטיקה בישראל. דוקטורים לכירופרקטיקה החלו לעסוק בכירופרקטיקה בשירות המילואים בצה"ל, בטיפול רשמי בנפגעי תאונות עבודה של הביטוח הלאומי, בטיפול בנכי משרד הביטחון, בעבודת צוות רב-תחומית במרפאות הכאב בבתי החולים הגדולים, בקבלת הפניות מבוטחים מחברות לביטוח רפואי וכן באופן חצי רשמי ב חברות הבת הפרטיות לרפואה משלימה של קופות-החולים ובאירועי ספורט ארציים ובינ-לאומיים כגון המכבייה. היום, כאשר מספר הכירופרקטורים החוזרים ועובדים בישראל עולה מדי שנה ועומד בשנים אלה על כ-110, ממשיכים הכירופרקטים בישראל לפעול בכנסת לשיפור המיקום ועל מעמדו הרשמי של מקצוע הכירופרקטיקה במערך הבריאות בישראל, ונעשה ניסיון רביעי לאפשרות להקים בית ספר ישראלי גבוה לכירופרקטיקה באישור המועצה הישראלית להשכלה גבוהה (מל"ג), המועצה להשכלה גבוהה כירופרקטית (CCE) ובשילוב אוניברסיטה מקומית.